המאמרים של "דרך המילים"

בדף זה תוכלו להתרשם מדוגמאות למאמרים של "דרך המילים - מרכז נעמה למידע חברתי".

מאמר חדש - אלימות במשפחה - כשאבא מרביץ לאמא ולילדים-ספרות ילדים ונוער
משפחה. אבא ואמא,ילדים,כלב וגינה פורחת. וכמובן הרבה אהבה,תמיכה ואושר רב. אבל, משפחה יכול גם שתהיה אלימות פיזית ומילולית, פחד וכאב רב.
ד"ר עפרה אילון בספרה "איזון עדין" אומרת :" אנו נוטים לראות את המשפחה כמקור של אהבה ללא תנאי,המעניק חסות ואינטימיות ... כיצד קורה,אפוא, שבמסגרת זו מתרחשים מקרים של פגיעות?.....
הציפיה הנסתרת היא, שהמשפחה תעניק אושר וביטחון , אך המושג "אלימות במשפחה" עומד בניגוד לשתי ציפיות אלה."
לפניכם ספרות נוער ומבוגרים בנושא אלימות במשפחה.
קריאה בספרים אלה פותחת חלון למה מרגישים ילדים ובני נוער, כשהם חווים אלימות במשפחה שלהם. 
המקלט שהיה לבית / רות רזניק
דרור פוחד פחד מוות מאבא שלו. למה ?
כי אבא מכה מכות רצח את אמא שלו וגם אותו :
"לפעמים הוא מכניס לה כאלה בוקסים בפרצוף שיש לה פנסים בעיניים. הוא גם מפיל אותה לרצפה ובועט בה והופך את השולחנות וצועק ומקלל "... ואז אמא מתחננת על חייה :" אמא צעקה שהוא הורג אותה, ירחם עליה. היא נישקה את הרגליים שלו והתחננה שיפסיק,אבל הוא המשיך ".
את סיפור חייו הכואב הוא מצליח לספר בפעם הראשונה לעמי,הפסיכולוג של המעון לנשים מוכות שאליו ברחה אמא שלו עם ילדיה. בתחילה, הוא מתקשה להיפתח:"לא רציתי לדבר אתו על אבא. זה היה פצע עמוק בלב שלי. כעסתי על אבא נורא,בגלל מה שהוא עושה לאמא ".
אבל,לאט לאט הוא לומד לתת אימון בעמי ומספר לו הכל: "ואני דיברתי ודיברתי, כאילו איזה פקק גדול נפתח לי בלב. והרגשתי שאני כבר לא מתבייש כל כך".
כשנדמה היה שדרור מתרגל לחיים במעון ונרגע קצת,מתעורר שוב הפחד מהאבא –מפלצת בסיטואציה משמחת לכאורה, כשהוא נרשם לבית ספר חדש :" אסור שידעו את הכתובת שלנו. אולי יתנו אותה לאבא שלי? הוא עוד יכול לבוא הנה ולהרביץ לנו".
וכאילו לא די בזאת, דרור אחוז בעתה מהאפשרות שהמורים והתלמידים יחשבו "שעזבנו את הבית בגלל שאני לא בסדר..לא רציתי שידעו שהכל קרה בגללי. בגלל שצעקתי וביקשתי מהשכנים עזרה ובגלל שפתחתי למשטרה את הדלת וגם סיפרתי לשוטרים שראיתי הכל...מה הם יחשבו עלי?
שהלשנתי על אבא שלי?".
כמו כל ילד מוכה וכזה שחווה אלימות בין הוריו, חושב דרור שהוא אשם . הוא חרד מתוצאות המעשה האמיץ שעשה כשהזעיק עזרה לאמא הפצועה וסיפר לשוטרים מה קרה באמת, למרות שאבא ניסה לגרום לו לשקר לשוטרים:" נכון שזה מה שקרה,דרורי?תספר לשוטר איך אמא קיבלה מכה מהקצה של המיטה!"
ומה עם אמא ? מה הוא מרגיש כלפיה ?
הוא אוהב אותה אבל כועס שלא עמדה מול אביו והניחה לו להתעלל בה:" אני אוהב אותה ,אבל כעסתי שהיא שותקת לאבא ולא מחזירה לו מכות.
איזו מין אמא חלשה זו?"
מערכת רגשות קוטביות ומנוגדות,מבלבלות וכואבות וכולן בליבו הקטן של ילד בן תשע.
ולחשוב שילדים כמו דרור קיימים בכל מקום בארץ ורק חלק קטן מהם חווה סוף טוב כמו בסיפור של דרור,כשאמא מוצאת דירה ויוצאת עם ילדיה לחיים חדשים.
את סיפורו של דרור כתבה רות רזניק , שייסדה שלושה מקלטים לנשים מוכות במסגרת פעילותה המתמשכת נגד אלימות נגד נשים.
מה שגיימי ראה / קרולין קומן
"כשג'יימי ראה אותו זורק את התינוקת
ראה איך ואן זורק את התינוקת הקטנה
איך ואן זורק את אחותו הקטנה נין
כשג'יימי ראה איך ואן זורק את אחותו התינוקת נין.אז הם עברו משם.עוד באותו הלילה."
.
הספר המיועד לנוער מספר על ג'יימי, נין ואמא שגרים עם ואן, שלילה אחד פשוט זרק גבוה באויר את אחותו התינוקת,שניצלה בזכות אמה שתפסה אותה באויר אל חיקה.
המשפחה הקטנה ברחה מגבר מכה אבל התקשתה להתגבר על תוצאות האלימות שהן הפחד והאימה:" אלוהים אדירים,ג'יימי,אנחנו פוחדים –אנחנו פשוט מתים מרוב פחד.והפחד יושב עמוק כל כך בתוכנו שאנחנו לא יודעים אפילו איך מרגישים אנשים שחיים בלעדיו".
ומיד בהמשך היא מתייחסת לפחד מאלימות במשפחה כאל סוג של אחיזת עיניים. משום שכשהפחד הופך לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום,"שוכחים שזהו פחד ומתחילים להרגיש שכך צריך לחיות והחיים עם פחד אלה הם החיים".
ודברים אלה של פאטי, מהווים אחת התשובות לשאלה הכואבת של דרור : "איזו מין אמא חלשה זו"?
אבל,לא אישה כפאטי תסכים לחיות כך והיא פועלת כל הזמן כדי להרגיע,לשכך כאבים ולהפוך את עולמו של ג'יימי לבטוח ומוגן.
אבל,פתאם,משום מקום,מופיע בביתם הקט, ואן, זה שזרק את נין התינוקת. ואמא פאטי עומדת מולו,חזקה ובטוחה בעצמה,כשג'יימי לצידה והגבר המכה שעכשיו נראה "רזה ,כפוף, עצבני, אבל גם נטול חיים וחרב כמו שהיה אחרי שזרק את התינוקת,אחרי שזרק את נין ".יוצא מהבית כש"זנבו בין רגליו" , מה שנקרא.
את ההגדרה של אמא של ג'יימי לפחד כ"אחיזת עיניים" אפשר לקשר לאהבתו הגדולה של ג'יימי למעשי קוסמות שגם הם סוג של אחיזת עיניים.
אותם קסמים שהוא אוהב מופיעים גם באירוע הטראומטי כשראה את נין עפה באויר:" אולי זה היה מין קסם דומם-המעוף והנחיתה. אולי הוא היה עד להצגת הקסמים בגדולה ביותר מאז ומעולם,ואמו חוללה את הקסם הזה, עם נין (וגם עם ואן..)".
ספר קשה לקריאה,על נושא כואב ויחד עם זאת משרה אופטימיות ותקווה לסוף טוב. כבר בעמוד הראשון, כשאמא, ג'יימי ונין עזבו את הבית כבר באותו לילה. :"בשבילך ובשביל נין,בשביל שניכם. אני אמצא לנו מקום שנהיה בו,ויותר לא יקרה לנו שום דבר".
את הספר כתבה קרולין קומן, שזכתה במדליית הכסף של פרס ניברי לשנת 1996.

עיניים ירוקות מוזרות / ג'ויס קרול אוטס
לפרנקי בת ה-15 היה כל מה שרק אפשר היה לדמיין: בית גדול ומפואר,אבא כוכב טלוויזיה מפורסם,אמא מבינה ואח גדול חורג וגם אחות קטנה.
לכאורה משפחה מהסרטים. אבל, המשפחה "האידיאלית" הזו הסתירה בתוכה סודות אפלים של פחד והתעללות פיזית ורגשית של "מר אבא מפורסם".
בניסיונה להתמודד עם המציאות המשפחתית הקשה,מאמצת פרנקי "אני" נוסף,אחר,נועז וללא עכבות. כזה שמייצג את מה שהיא מרגישה וחושבת באמת וכל מה שהיתה רוצה לעשות.
לאותו "אני" קוראת פרנקי "עיניים מוזרות פריקיות",כינוי שנתן לה הבחור,מתחילת הסיפור שניסה לאנוס אותה במסיבה אחת.
לאט ובבטחה,כמו בספר מתח משובח,מובילה הסופרת את פרנקי במסע אישי כואב ומיוסר לגילוי האמת על אבא,אמא והיחסים ביניהם. מסע משפחתי,אבל,בעיקר מסע אישי שלה.
"ספר מזעזע,לא יכולתי להירדם בלילה".סיכמה ירין בת ה-16 שסיימה לקרוא את הספר.
" הזדעזעתי יותר ממה שלא היה כתוב, ממה שעלה בין השורות. הסופרת השתמשה ב"שפה רזה" ולא השתוללה עם סצינות רגשניות סוחטות דמעות".
ירין הזדעזעה במיוחד מהתיאור של סמנטה הקטנה שפוחדת פחד מוות מאבא ולא מעיזה אפילו לבכות לידו:" יכולתי לראות שהיא בוכה בסתר,כי היא ידעה שבכי מרגיז את אבא".
כשהיא מעזה לבכות,מגיעה התגובה :" הוא תפס את אמת היד שלה ועיקם אותה וסמנטה יבבה כמו גור פצוע וכרעה על ברך אחת".
אבל,ליבה של העלילה הוא יחסו של האב לאמא שמעדיפה להיכנע לאיומיו,לאלימות הפיזית והרגשית שהוא מפעיל כלפיה והכל כדי שלא יאונה רע לילדיה.
גם כאן,כמו בסיפור של דרור,כועסת פרנקי על אמא. כועסת ואוהבת. כועסת ודואגת: "הקול של אבא נשמע הגיוני,תחת שליטה... הקול השני,החלש יותר קול גבוה של אישה-אני חשה בוז כלפיו. הקול העמוק יותר מתגולל עליו,מוחק אותו".
התפנית בעלילה מתרחשת כשאמא פשוט נעלמת ואיננה. ואז יוצאת פרנקי למסע חייה,נחושה והחלטית ומגלה לזוועתה שאביה רצח את אמא שלה ואת הידיד שלה.
גם כאן,מופעלים עליה לחצים לא להפליל את אבא. היא משקרת לחוקרי המשטרה,אבל מחליטה לצעוק את האמת ומפלילה את אביה.

                            ילדים ומלחמה
פחדים של ילדים הם חלק בלתי נפרד משלבי התפתחות הילדים. לכל גיל הפחדים ההתפתחותיים המאפיינים אותו. ילדים פוחדים מחושך, מברק ורעם וגם מליצנים ובלונים. הם פוחדים ממים זורמים ומגברים עם זקן ועוד.
מומחים מגדירים פחד כתגובה ריגושית של "האני" לסכנה מסויימת שבה התנסה ,שמפניה הזהירו אותו או שאותה הוא מתאר בדמיונו.
פחד שונה מחרדה
פחד נובע מכנה מוחשית,ריאלית,אובייקטיבית או סכנה חיצונית.
חרדה באה מתוך סכנה לא מציאותית ,דמיונית,סכנה סובייקטיבית פנימית.
במצב מלחמה יכולים להופיע כמה סוגי פחדים:
1. פחד אמיתי המתקשר לנסיבות המצב הבטחוני- אזעקות, רעש נפילות של פצצות.
2. פחד ממות- איום על שלמות הגוף
3. פחד פרידה מההורים ומהמבוגרים המשמעותיים- סכנה על האנשים החשובים ביותר.
4. פחד הבא מתוך התנהגות הסביבה שמכחישה,מתעלמת או מסתירה מידע לגבי המתרחש.
5. פחדים הנובעים מטראומות קודמות.
איך יכולים לבוא לידי ביטוי הפחדים הללו?
א. באמצעות תגובות פיזיות כמו קשיי נשימה, כאבים מסוגים שונים,רעד, הזעה.
ב. ביטוי מילולי המתאר את התחושות הקשות.
ג. מאפיינים התנהגותיים כמו בכי,היסטריה,היצמדות להורים, סירוב לאכול,חוסר שקט, בעיות שינה,הרטבה לילית שעלולה להיות חלק מתגובה רגרסיבית כוללת. 
ילדים עלולים גם להגיב בהתנהגויות הפוכות למזג הבסיסי שלהם וגם להחריף ולהעצים את התנהגותם האופיינית.
מאפיין התנהגותי נוסף הוא צחוק וליצנות מוגזמים. כרואים ילד צוחק כתגובה לאירוע עצוב,עלולים לחשוב שהוא מתנהג שלא כראוי.חשוב להבין שתגובת הצחוק מהווה ביטוי לחרדה. במקום לבכות ,כמו שהילד היה רוצה,הוא צוחק.
ד. רגשות של כעס,דאגה,אשמה,אבל. הכחשת הפחד מתבטאת בין השאר בהתנהגות תוקפנית,בהתנהגות עצורה ובמאפיינים גופניים שונים.כדי לשמר את ההכחשה מצמצמים הילדים את הקשרים הרגשיים שלהם עם אחרים,הופכים "קשוחים" ו"גיבורים" כדי ליצור מסך הגנתי שלא יחשוף את התחושות האמיתיות המתורגמות על ידי הילד כסוג של חולשה.
ה.ישנם ילדים שלא ניכר עליהם שהם שרויים במצבי לחץ ואין כל איתות חיצוני לקושי הרגשי שבו הם נמצאים.
איך אפשר לעזור לילדים להתמודד עם הפחד?
לנו,למבוגרים תפקיד חשוב ביותר בהתמודדות הילדים עם פחד המלחמה.
מצד אחד עלינו לעזור להם במתן משמעות ופשר למתרחש בסביבה הקרובה והרחוקה שלהם.
מצד שני- להגן עליהם בלקיחת אחריות ובמניעת תחושה של רגשות אשם במצבים שבהם אין ביכולתם להתמודד בעצמם.
1. לא להיבהל מהפחד.לשוחח עם הילד עליו. לעשות עבודות יצירה על הפחד: "בוא ונצייר את הפחד. איך הוא נראה?. "אפשר ליצור מכונה המגרשת פחדים או להחליט שהבובה או הצעצוע המסויים הוא "המרגיע האישי" של הילד. אפשר גם ליצור אותו ביחד.
2. לא להכחיש קיומו של פחד ולתת דוגמאות להתגברות על הפחד או דוגמאות להרגעתו.
3. להבטיח לילד שההורים עושים כמיטב יכולכם לשמור עליו מכל רע.
4. לספק לו את מרב המידע המתאים לגילו -ובמילים אחרות לומר לו את האמת- להגיד שאכן מתחוללת מלחמה ונכון שנשלחים טילים וקאסמים לעבר ישראל ושכתוצאה מכך לפעמים אנשים נפגעים. אבל ההורים שומרים על הילדים וזוהי אחריותם כמבוגרים לדאוג לכך שהילדים לא יפגעו.
5.. לתת דוגמא אישית ולא להיכנס להיסטריה או להפגין תגובות מוקצנות אחרות.(גם אם עמוק בלב שוכן לו אחר כבוד פחד רב.)
6. ליצור מעין סיעור מוחות ולחשוב יחד איך אפשר למתן את הפחד. כל רעיון מוצלח של הילד יזכה אותו בפרס.
7. להקפיד על שיגרת יום יום. שיגרה מרגיעה ונוסכת ביטחון בילדים וגם בקרב מבוגרים.
8. להגביל את החשיפה של הילדים לערוצי הטלוויזיה והאינטרנט.
9. להישאר ביחד וליצור "קן" משפחתי ,אם התנאים מאפשרים זאת.
להיות קשובים ועירניים לילדים-אם הפחדים מקצינים לפנות לעזרה מקצועית.
10. חשוב מאד לא ללעוג לרגשות הילדים ולהתנהגותם בסגנון : "אתה מתנהג כמו ילד קטן, מה חזרת למצוץ אצבע כמו תינוק? , אולי צריך להחזיר לך את החיתול? למה אתה נדבק אלי כל הזמן?"
מקורות:
פחד אז / להד ואנקר
אשנב לנפש / אוקלנד
להתגבר / להד,אנקר וכהן
חיים על הגבול/ להד ואילון
מאמר על פחדי ילדים מהמאגר של "דרך המילים-מרכז נעמה למידע חברתי"

מאמר חדש - כשילדים לא רוצים להשתתף במסיבות  18/12/08

זה קורה כל פעם מחדש. בחזרות למסיבות הם משתתפים ופעילים ומפגינים כישורי מחול ומשחק מרשימים. אבל, כשהמסיבה מתחילה בגן ,הם מסרבים להשתתף ומתחבאים מאחורי גבם של ההורים. במקרה הטוב ,יושבים ליד אבא ואמא שנלחצים מהסיטואציה ,מרגישים לא נעים מההורים האחרים ודואגים להתפתחותם החברתית. המאמר במלואו נשלח להורים ולגננות ,לקוחות "דרך המילים".

 

מאמר חדש  9/12/08

10 קריטריונים לבחירת ספר ילדים טוב ואיכותי

קריטריונים לבחירת ספר ילדים טוב

1. לקרוא את הסיפור מתחילתו עד סופו ולא להסתפק ברפרוף או הצצה.

2. לנסות לקרוא את חלקו בקול רם, כדי לשמוע את הריתמוס שלו, את מה שנקרא המוזיקה הסיפורית.

3. להתבונן באיורים המלווים את הסיפור. לאיורים תפקיד חשוב בהבנת הסיפור ובלימוד הפעוט שיש קשר בין קו וצורה לטקסט מושמע. ילדים קטנים מגלים באיורים עולם ומלואו, ורואים בהם פרטים ורמזים שאנחנו המבוגרים לא העלינו בדעתנו. לכן, לתת לילדים להתבונן באיורים כמה שירצו ולא לדחוק בהם.

4. לערוך מעין חילוף תפקידים, להיכנס לנעליו של הילד ולשער מה יתרום/יוסיף/ יהנה את הילד. האם העלילה, קצרה ככל שתהיה, נראית מצחיקה, מלמדת, מרגיעה, מעניינת.

5. לסמוך על האינטואיציה ההורית .

6. לא לבחור רק סיפורים קצרים. לקנות בהדרגה ספרים עם סיפורים יותר ויותר ארוכים, בהתאם ליכולת הריכוז של הילד.

7. לקנות ספרים "של פעם" – הקלאסיקות הישנות והטובות שאנחנו ההורים גדלנו עליהם. ספר טוב הוא ספר שנחשב כזה גם אחרי שנים רבות, והנושא המרכזי שלו הוא אוניברסלי, כזה שמעסיק ילדים לאורך השנים . למשל : "הביצה שהתחפשה" של דן פגיס, העוסק בחיפוש זהות עצמית של ילדים, שזהו שלב מרכזי בהתפתחותם;  או "דירה להשכיר " של לאה גולדברג, שמדבר על קבלת האחר והשונה  ללא שיפוט.

8. חשוב לחשוף את הילדים גם ל"סתם" ספרים, או אפילו כאלה שנחשבים "לא שווים" או "מטופשים", כדי שיהיה להם מקור להשוואה עם הספרים שנחשבים טובים. כך גם מתפתחת אצלו יכולת ההשוואה והמיון.

9. אם הילדים מתעקשים לבחור ספרים ל"תינוקות", יש לכבד את רצונם ולתת להם לחזור ולהסתכל בהם שוב ושוב. בשבילם זהו הספר הטוב להם.

10. ולא לשכוח את ההנאה: ספר טוב גורם הנאה גם לילד, וגם להורה.

קריאה והקשבה מהנה! 

 מאמר חדש

אימון ילדים המתמודדים עם הפרעות קשב / שוש אריה
אימון תלמידים וסטודנטים בזמן שהם עדיין מפתחים הרגלי למידה ועבודה מאפשר להם להבין איך הם לומדים ומהן האסטרטגיות הטובות עבורם לתקוף נושאים איתם הם מתמודדים.
עבודה עם מאמן מעלה את הדימוי העצמי של המתאמן ע"י סיוע לתלמיד לשפר את כישורי הלמידה והעבודה שלו.

ילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADD/ADHD) הינם לרוב אינטליגנטים מאד אך אינם עומדים בציפיות ההורים ו/או המורים שלהם. בנוסף לכך, תלמידים אלה רואים את בני כיתתם, אותם הם תופסים כמי שאינם בקיאים כמותם לעיתים, מטפסים דרך משימות דידקטיות, אשר הם לרוב אינם יכולים להתחיל בהן, שלא לדבר על סיומן.

תלמידים עם ADD מתמודדים לעיתים עם אתגרי ניהול זמן והתארגנות. טיפול במיומנויות אלה, כאשר התלמיד צעיר עדיין, עשוי לסייע ברכישת ההרגלים הנכונים עבורו, אותם יישא עימו בהצלחה גם בבגרותו.

דרך עבודה עם מאמן אישי, יש לתלמיד האפשרות ללמוד על עצמו ועל הדרך בה משפיעה הפרעת הקשב על חייו, כמו גם איך לנצל את הכישורים הייחודיים לו ואת מתנות הADD שלו.
אין גיל מינימלי להתחיל לעבוד עם מאמן אישי. יש ילדים בני 9 שהם ברי אימון ואילו בני 16 שאינם ברי אימון. כדי להיות בר-אימון על הילד להפגין רמה של בגרות שתאפשר לו:

1. לקחת אחריות על מעשיו ופעילותו.
2. להיות בעל מוטיבציה ללמוד על עצמו
3. להיות בעל רצון לשפר את ביצועיו.

באימון ילדים מזהים את החוזקות הפנימיות ואת היכולות שלהם במטרה לאפשר להם להצליח במה שירצו.
 
בתחילת יחסי האימון יוצרים הסכם בין המאמן, התלמיד והוריו, המגדיר באילו נושאים יתמקד האימון, למשך איזו תקופה, היכן יתקיים וכו'. מרבית התלמידים עובדים על נושאים הקשורים בבית הספר, החל ממשימות ארוכות טווח: התנהגות בכיתה, ארגון (התיק, החדר), סינגור עצמי בבית ספר סיטואציות חברתיות, התנהגות כללית – קימה בבוקר, יציאה בזמן מהבית לבית הספר ונושאים אחרים שעולים באימון.

עבודה עם ילדים ומתבגרים לרוב אפקטיבית יותר באימון פנים אל פנים. למרות זאת, יש מתבגרים המפגינים בשלות ומחוייבות מספקת המאפשרת להם להתאמן טלפונית. באופן כללי, הילד נפגש עם המאמן אחת לשבוע, למשך שעה. בין האימונים הילד נדרש להיות בקשר יומי עם המאמן, דרך הטלפון או הדואר האלקטרוני, במטרה לדווח על התקדמות המשימות שהתחייב לבצע.
במהלך תקופת האימון, המאמן והמתאמן יבדקו את התקדמות המטרות הספציפיות עליהן עובד המתאמן (התלמיד). חשוב מאד שההורים יהיו שותפים במטרות שהוגדרו ע"י בנם/ביתם, ויתמכו בהם דרך מערכת תגמולים מותאמת.

http://www.vcoda.co.il/ 

ילדים-הורים-גננת

הקשר בין ההורים והגננת יכול להיות מאופיין בכבוד הדדי, פתיחות ושיתוף פעולה. אבל הוא יכול להיות גם קשר טעון, מאופיין ברגשות שליליים של חוסר הערכה מקצועי, חשדנות וקושי לבטוח באחר.  

נוצר כאן מעין משולש דמיוני של הורים-ילדים-צוות מקצועי. כאשר כל צלע במשולש מגיעה ליצירת הקשר עם רגשות, תחושות ומחשבות המשפיעות על איכות ומאפייני הקשר הנרקם ביניהם...

להמשך קריאת המאמר, הקישו כאן.

הורים הם לא חברים

לא אחת אנו שומעים הורים מביעים משאלה  בסגנון: "אני מקווה להיות החבר של הבן שלי כשהוא יגדל". הורים רבים מפנטזים על הזמן בו הילד או הילדה יגדלו מספיק כדי שההורים יוכלו לשבת איתם ולספר להם סודות וחוויות שונות, שהילד יספר לחברים שלו איזה הורים "מגניבים" יש לו, שמתייחסים אליו כאל חבר ולא כאל בן, והוא מרגיש חופשי לגמרי במחיצתם.

אבל האמת היא אחרת לגמרי....

להמשך קריאת המאמר, הקישו כאן.

התקפי זעם בתקופה הילדות

התקפי זעם הם חלק בלתי נפרד משלבי ההתפתחות של תינוקות, פעוטות וילדים, והם באים לידי ביטוי בעוצמה רבה, בדרך כלל בסביבות גיל שנה וחצי עד שלוש. מאפייני התקפי הזעם שונים מילד לילד בהתאם למין, גיל, מיקום בהיררכיה המשפחתית, מזג אישי, דמויות הורים ומבוגרים אחרים במשפחה כדמויות לחיקוי, אירועים המתרחשים בחיי הילד ומאפיינים אחרים.

ע"פ הלן נוויל ודיאן קלארק, יועצות להורים, קיימים שני סוגים של התקפי זעם...

להמשך קריאת המאמר, הקישו כאן.

© כל הזכויות שמורות למרכז נעמה למידע חברתי Simply-Smart | בניית אתרים | קידום אתרים