ילדים ומלחמה

פחדים של ילדים הם חלק בלתי נפרד משלבי התפתחות הילדים. לכל גיל הפחדים ההתפתחותיים המאפיינים אותו. ילדים פוחדים מחושך, מברק ורעם וגם מליצנים ובלונים. הם פוחדים ממים זורמים ומגברים עם זקן ועוד.
מומחים מגדירים פחד כתגובה ריגושית של "האני" לסכנה מסויימת שבה התנסה, שמפניה הזהירו אותו או שאותה הוא מתאר בדמיונו.
פחד שונה מחרדה -
פחד נובע מכנה מוחשית, ריאלית, אובייקטיבית או סכנה חיצונית.
חרדה באה מתוך סכנה לא מציאותית ,דמיונית, סכנה סובייקטיבית פנימית.
במצב מלחמה יכולים להופיע כמה סוגי פחדים:
1. פחד אמיתי המתקשר לנסיבות המצב הבטחוני - אזעקות, רעש נפילות של פצצות.
2. פחד ממוות - איום על שלמות הגוף
3. פחד פרידה מההורים ומהמבוגרים המשמעותיים - סכנה על האנשים החשובים ביותר.
4. פחד הבא מתוך התנהגות הסביבה שמכחישה,מתעלמת או מסתירה מידע לגבי המתרחש.
5. פחדים הנובעים מטראומות קודמות.
איך יכולים לבוא לידי ביטוי הפחדים הללו?
א. באמצעות תגובות פיזיות כמו קשיי נשימה, כאבים מסוגים שונים, רעד, הזעה.
ב. ביטוי מילולי המתאר את התחושות הקשות.
ג. מאפיינים התנהגותיים כמו בכי, היסטריה, היצמדות להורים, סירוב לאכול, חוסר שקט, בעיות שינה, הרטבה לילית שעלולה להיות חלק מתגובה רגרסיבית כוללת. 
ילדים עלולים גם להגיב בהתנהגויות הפוכות למזג הבסיסי שלהם וגם להחריף ולהעצים את התנהגותם האופיינית.
מאפיין התנהגותי נוסף הוא צחוק וליצנות מוגזמים. כרואים ילד צוחק כתגובה לאירוע עצוב,עלולים לחשוב שהוא מתנהג שלא כראוי. חשוב להבין שתגובת הצחוק מהווה ביטוי לחרדה. במקום לבכות ,כמו שהילד היה רוצה,הוא צוחק.
ד. רגשות של כעס,דאגה,אשמה,אבל. הכחשת הפחד מתבטאת בין השאר בהתנהגות תוקפנית,בהתנהגות עצורה ובמאפיינים גופניים שונים.כדי לשמר את ההכחשה מצמצמים הילדים את הקשרים הרגשיים שלהם עם אחרים,הופכים "קשוחים" ו"גיבורים" כדי ליצור מסך הגנתי שלא יחשוף את התחושות האמיתיות המתורגמות על ידי הילד כסוג של חולשה.
ה.ישנם ילדים שלא ניכר עליהם שהם שרויים במצבי לחץ ואין כל איתות חיצוני לקושי הרגשי שבו הם נמצאים.
איך אפשר לעזור לילדים להתמודד עם הפחד?
לנו,למבוגרים תפקיד חשוב ביותר בהתמודדות הילדים עם פחד המלחמה.
מצד אחד עלינו לעזור להם במתן משמעות ופשר למתרחש בסביבה הקרובה והרחוקה שלהם.
מצד שני- להגן עליהם בלקיחת אחריות ובמניעת תחושה של רגשות אשם במצבים שבהם אין ביכולתם להתמודד בעצמם.
1. לא להיבהל מהפחד.לשוחח עם הילד עליו. לעשות עבודות יצירה על הפחד: "בוא ונצייר את הפחד. איך הוא נראה?. "אפשר ליצור מכונה המגרשת פחדים או להחליט שהבובה או הצעצוע המסויים הוא "המרגיע האישי" של הילד. אפשר גם ליצור אותו ביחד.
2. לא להכחיש קיומו של פחד ולתת דוגמאות להתגברות על הפחד או דוגמאות להרגעתו.
3. להבטיח לילד שההורים עושים כמיטב יכולכם לשמור עליו מכל רע.
4. לספק לו את מרב המידע המתאים לגילו - ובמילים אחרות לומר לו את האמת - להגיד שאכן מתחוללת מלחמה ונכון שנשלחים טילים וקאסמים לעבר ישראל ושכתוצאה מכך לפעמים אנשים נפגעים. אבל ההורים שומרים על הילדים וזוהי אחריותם כמבוגרים לדאוג לכך שהילדים לא יפגעו.
5.. לתת דוגמא אישית ולא להיכנס להיסטריה או להפגין תגובות מוקצנות אחרות.(גם אם עמוק בלב שוכן לו אחר כבוד פחד רב.)
6. ליצור מעין סיעור מוחות ולחשוב יחד איך אפשר למתן את הפחד. כל רעיון מוצלח של הילד יזכה אותו בפרס.
7. להקפיד על שיגרת יום יום. שיגרה מרגיעה ונוסכת ביטחון בילדים וגם בקרב מבוגרים.
8. להגביל את החשיפה של הילדים לערוצי הטלוויזיה והאינטרנט.
9. להישאר ביחד וליצור "קן" משפחתי ,אם התנאים מאפשרים זאת.
להיות קשובים ועירניים לילדים-אם הפחדים מקצינים לפנות לעזרה מקצועית.
10. חשוב מאד לא ללעוג לרגשות הילדים ולהתנהגותם בסגנון : "אתה מתנהג כמו ילד קטן, מה חזרת למצוץ אצבע כמו תינוק? , אולי צריך להחזיר לך את החיתול? למה אתה נדבק אלי כל הזמן?"
מקורות:
פחד אז / להד ואנקר
אשנב לנפש / אוקלנד
להתגבר / להד,אנקר וכהן
חיים על הגבול/ להד ואילון
מאמר על פחדי ילדים מהמאגר של "דרך המילים-מרכז נעמה למידע חברתי"

© כל הזכויות שמורות למרכז נעמה למידע חברתי Simply-Smart | בניית אתרים | קידום אתרים