הורות ומשפחה

              גם אבא ואמא עולים לכיתה א'
                       

..."חשבתי שזה יהיה להיפך,אבל לא,אתה שמח ללכת לבית הספר ,אמא ואני בוכים בחוץ... לא תמיד אני בטוח שהכנו אותך ליום הזה כמו שצריך... כשאבא שלך היה בן שש ,משום מה תמיד השאירו אותו בחוץ....ואם יהיה לך מזל,אהוב שלי ומיד יזמינו אותך לחצר לשחק,תסתכל הצידה לראות אם יש שם ילד שעומד לבד...תקרא לו להצטרף,בשביל אבא".
כך ,בכנות כובשת מתאר  יאיר לפיד את תחושותיו כשליאור ילדו עלה לכיתה א'.
רבות נכתב על המעבר של ילדים מהגן לכיתה א'.הורים רבים רושמים את ילדיהם לסדנאות,חוגים ומימי מכינות לרכישת מיומנויות לכיתה א'. העיקר שהילד יהיה מוכן לקראת המעבר והשינוי החשוב הזה.

מהו מעבר בחיי אדם? מעבר מוגדר כתהליך שינוי מצורה אחת לשניה,ממצב, מפעילות או ממקום אחד לשני ובא לידי ביטוי ,בדרך כלל, בשינויים פנימיים וחיצוניים המתייחסים ליחסים ותפקידים.

אורית גודקאר,פסיכולוגית חינוכית בכירה,חוקרת  ומטפלת באמהות ברמת גן וכרכור, מסבירה ואומרת :"החיים מלאים מצבי מעבר,קטנים וגדולים,נורמטיביים ויוצאים מן הכלל.מעבר מערות לשינה זהו מעבר יומיומי קטן,אך מעבר. לעומת זאת מעבר למקום מגורים חדש ,זהו מעבר נורמטיבי אבל דרמטי. אבל,מעבר למשפחה חדשה בעקבות אסון משפחתי,זהו מעבר לא נורמטיבי ,דרמטי.

לכל אחד מאיתנו,מבוגרים כילדים יש מידה משתנה של סובלנות לשינוי ולמעברים. יש ילדים שמקבלים אותם בקלות,ויש שזקוקים לזמן או שמגיבים בצורה סוערת.לעיתים התגובה דחויה-בהתחלה נראה שהכל טוב ולאחר זמן מה,מופיע המשבר.יש ילדים שמתכנסים ויש כאלה שמחצינים את הקושי.
גודקאר ממליצה לדבר על הקושי,לתאר אותו בקול רם לילדולשתף אותו בתחושות דומות של המבוגר. 
אבל,רגע,מה עם ההורים של הילדים ? גם ההורים חווים מעבר דרמטי ,נורמטיבי,מה שנקרא.
הם נשארים לרוב ,עם החששות והפחדים ומחפשים תשובות אצל הורים מנוסים,בספרים,מאמרים וגם אצל אנשי מקצוע.

ממה נובע הלחץ של ההורים ? מה מדאיג אותם כל כך?
על פי גודקאר,מגוון החששות של ההורים הינו רב ועוצמתן  משתנה מהורה להורה. 
את הפחדים והחששות אפשר לחלק לכמה קבוצות:
א.  זכרונות ילדות בעיקר שליליים  –על פי גודקאר :" המפגש עם בית הספר מעורר אצל הורים רבים זיכרונות מתקופת בית הספר שלהם,על המורכבות של החוויה הזו עבורם. אם נדבר עם הורים,נראה שלמרביתם יש עניינים לא פתורים לגבי תקופת בית הספר וזה בהחלט משליך על האופן בו הם מקבלים את כניסת הילד או הילדה לבית הספר. לכן,גם ההורים עושים תהליך רגשי בינם לבין עצמם,במידה משתנה של מודעות והתכוונות לכך,לקראת השינוי המתקרב."
ואכן, לכל אחד מאתנו זכרונות חיוביים ושליליים ממערכת החינוך. כשאנחנו ההורים מעבירים לילדים את הזכרונות החיוביים,אנחנו יוצרים אצלם תחושה ראשונית נעימה ,כזאת שמעוררת רצון לבדוק ולהתנסות בחוויות שעליהם סיפרנו לילדים. כשאנחנו מעבירים מסרים שליליים כתובנות הוריות כמו  :"עכשיו אתה כבר לא ילד קטן,צריך להתרכז בלימודים ולא לשחק כל

כך הרבה עם החברים" או :" כשאני הייתי בגילך לא אהבתי את המורה שלי שושנה וכל הזמן סבלתי בכיתה בגללה .לכן,תבדוק תמיד אם המורה מתייחסת אלייך כמו שצריך",אנחנו מתווים  לילדים התחלה קשה וקודרת, כזאת שתפחיד אותם כי "לאבא או  לאמא לא היה כיף בבית הספר והם לא אהבו כל כך ללכת אליו".

ב. חששות מאובדן שליטה – עכשיו ,כשהילד בכיתה א' משתנים חוקי המשחק ותחושת השליטה של ההורים לגבי המתרחש בעולמו של ילדים פוחתת. יעל ,אמא של נועה שאוטוטו עולה לכיתה א'  מתארת זאת כסוג של איבוד כיוון הורי:" עד עכשיו,כשנועה היתה בגן ,ידעתי מיהם אנשי הצוות,מהי האינטראקציה הקיימת בין נועה לבין כל אחד מהם,כמה ילדים יש בגן,מהו סדר היום ומה לקנות כל סוף שנה לגננת ולסייעת.עכשיו,אני מרגישה כאילו הלכתי לאיבוד. נועה הקטנה עם הרבה ילדים לא מוכרים. את המורה והסייעת ראיתי רק פעמיים ואין לי מושג איך היא תצליח להסביר מה שהיא רוצה במקום חדש עם כל כך הרבה ילדים?"
אובדן שליטה נוסף בא לידי ביטוי גם בהפיכת "הגוזל הקטן" לילד גדול ועצמאי.
ילד שכבר אינו תלוי כל כך  באמא ואבא,ומתחיל לתרגל באופן עצמאי כישורי חיים בסביבה חדשה ומאתגרת.

ג. פחד מכישלון – על פי גודקאר :" ישנם הורים המוטרדים מאד מההיבט ההישגי – האם ילדי ילמד לקרוא? האם הבת שלי תהיה בין הראשונים בכיתה בחשבון ? מה יחשבו עלי כשיכירו את יכולות הלמידה של הילדים שלי?"
הורים רבים מרגישים שמשפחתם ותיפקודה נבחנים באמצעות הישגי הילדים שלהם.מה שבא לידי ביטוי במיוחד בבית הספר. ולכן,אין פלא שסדנאות ההכנה לכיתה א' תופסות תאוצה ולימוד אנגלית בשיטות שונות הפך לטרנד בקרב ילדים בוגרי גן ילדים. 

הדחיפה להישגים ומצויינות(הרבה פעמים בלי קשר ליכולתו האמיתית של הילד)נובעת לא פעם מתסכולי למידה של ההורים כשהיו קטנים או משאיפה לפרפקציוניזם . 
היבט  נוסף הוא הוא התחום החברתי שגם ילדים מייחסים לו חשיבות רבה.
בייחוד כשהגיעו זה לא מכבר מקבוצת ילדים מגובשת ומוכרת בגן הילדים.
יעל אמא של נועה, מרגיעה ומספרת ש"מהר מאד ראיתי שלנועה שלי ולילדים אחרים יש "זיכרון קצר מה שנקרא" והם בכלל לא התחברו לילדים מהגן ויצרו חברויות נהדרות עם כמה  ילדים שהגיעו בכלל ממושב בסביבה שלנו".
ג. היבט נוסף הוא אובדן הילדות- "יש הורים  שתופסים את בית הספר כקץ הילדות ולכן הם מנסים לפצות את הילדים על האובדן כמו שהם תופסים אותו"
אובדן הילדות כסוף תקופת התמימות הילדית ,סופה של תקופה שבמסגרתה לא היו הילדים כבולים למערכת חוקים ותקנות מחייבים ואולי גם סופה של תקופת גיל הורית שבמסגרתה הם נחשבו להורים צעירים ועכשיו הם כבר מבוגרים יותר.
ד. ציפיות הוריות מול מציאות בית ספרית- אורית גודקאר מייחסת חשיבות רבה "למפגש בין הציפיות והמשאלות של ההורים ובין המציאות שהם פוגשים בפועל,בבית הספר. הורים עלולים להרגיש חרדה אם הם מרגישים שהצוות החינוכי לא מקצועי מספיק או שבית הספר הוא מוסד לא מוצלח באופנים שונים-לא יעיל,מתנהל בצורה מבולבלת ולא עקבית וכדומה."
ה. הפער מתבטא גם בהבדלים בין השקפת העולם החינוכית של ההורים וערכים עליהם מושתתת המערכת הבית-ספרית. כשהפער גדול ומשמעותי נוצרים קונפליקטים ומתחים בין ההורים לבית הספר שהילדים עדים להם ומושפעים מהם לרעה. מה אמור להרגיש ילד קטן שרק נכנס למסגרת חדשה כשהוא שומע את הוריו משוחחים ביניהם ורוטנים על "עומס שיעורי הבית הלא פרופורציונלי לגיל של יותם שלנו" או שהם מתלוננים על כך "שאין מספיק שיעורי חשבון ולא לומדים בכלל אנגלית. איך הילדים יתקדמו בחיים?"
ו. כשהילד השני או השלישי עולה לכיתה א'- גודקאר מתייחסת לסוגייה זו ואומרת שהעובדה שההורים נחשבים מנוסים בשלב מעבר זה,אינה הופכת את החווייה לקלה יותר:" יש מצבים ,כאשר לבכורים היתה כניסה לא טובה לבית הספר,שהאחים הצעירים יותר "ישלמו" במידת חרדה מוגברת לאור התנסות העבר.מאד משמעותי כאן איך נחווה הקשר עם בית הספר והצוות החינוכי-קשר טוב יכול להפחית חרדות וההיפך.
מה שבטוח משתנה כשמדובר בילד שני או יותר בסדר הלידה-תחושת ההתחדשות קצת מתעמעמת.יש הרגשה ש"אנחנו כבר הורים ותיקים ונדע איך להתמודד עם זה".אבל, חרדה היא גם פונקציה של איך ההורים תופסים את הילדים שלהם. הורים שרואים את הבת שלהם כבעייתית,סביר להניח שיפתחו רמת חרדה גבוהה יותר מאשר הורים שחווים את ביתם מוצלחת ונוחה לגידול וחינוך."

איך אפשר לעזור להורים ולהפיג במידה כזאת או אחרת את הפחדים והחרדות שלהם?
1. להתייחס ללא נודע כאל הרפתקאה מסקרנת הטומנת בחובה חוויות ולמידה מועילה. בית הספר חדש ונפתח רק השנה ? יופי,לילדים יהיו מזגנים חדישים,ציוד חדשני והרבה חלונות עם אור שמש.
המורה "טירונית"וזוהי השנה הראשונה שלה בהוראה? נהדר. היא תשתדל להיות הכי טובה,כדי להוכיח להורים שחוסר הניסיון שלה הוא יתרון. היא גם תפגין יוזמה וחדשנות כדי להראות למנהלת שהיא "שווה"קידום או קביעות.
הילד נמצא בכיתה עם המון ילדים שאינו מכיר והוא בודד? זאת הזדמנות להשתדל ולהתחבר לחברים חדשים ,ילדים עם משחקים לא מוכרים,וחדשים,יש להם בבית כלב וגם חתולים והם אוהבים לבשל ולאפות עם אמא שלהם,מה שמבטיח מסעות קולינריים ,כל פעם כשבאים אליהם הביתה.
2. "כמו בכל מעבר ,מוכרות עוזרת מאד להפחית חרדות",מסכמת גודקאר.
3. "רצוי לבקר בבית הספר ,לשוחח עם המחנכת העתידית ואם יש חשש שלילד שעולה לכיתה א' יש קשיים הדורשים סיוע-גם עם יועצת בית הספר או הפסיכולוגית"
4. עצה נוספת חשובה מאד מתייחסת למחסן הרגשות של ההורים:"אפשר ונכון לנסות להפריד בין התחושות שנובעות מהזכרונות שלנו,הפרטיים,ובין מה שנכון לילדה או לילד,אלו שייכנסו לכיתה א'"
5. להתייחס לכל ילד כאדם בפני עצמו וכישות עצמאית ,חושבת ובעלת יכולת לעמוד באתגרים. "חשוב לזכור את היתרונות של כל ילד-הוא אולי מתקשה להחזיק עיפרון,אבל חברותי מאד. היא אולי זקוקה לתמיכה בלמידה,אבל מלאת מוטיבציה ונכונות לעבוד." 
6. להפסיק ולהשוות בין האחים במשפחה. כל ילד הוא עולם שלם.
7. לתת משמעות מעשית למונח ,מעורבות הורים". להיות מעורבים בנעשה בכיתה ובבית הספר. ולראיה: הפסיכולוג יואל אליצור שבדק תהליכים והתנהגות של התמודדות משפחתית עם מצב הלחץ של כניסת ילד לכיתה א' ,מצא שמשפחות שהתמודדו בצורה הטובה ביותר עם מצב הלחץ של כיתה א',היו משפחות שבהן שני ההורים היו מעורבים בהתמודדות,עמדו בקשר עם בית הספר ופעלו מתוך שיתוף פעולה איתו.

ולסיום-רשימת ספרי ילדים בנושא "אני עולה לכיתה א'":
ליאורה הולכת לבית הספר / ק.באומגרט
אודי / ק.הנקס
ברלה,ברלה,בוא לבית הספר /פ,קז
עולים לכיתה א' /ס,שיר
ספרו לי על כיתה א' / ה,כוכבי
כתה א' של אמא /נ.מקמל-עתיר
בום בילי בום-כיתה א' שלום /ז. אביב
סבא הולך לכיתה א' / ש.שכטר
לכיתה א' עם פליקס / א. לנגן ,ק. דרופ
                    כל הזכויות שמורות

 

 

כשילדים לא רוצים להשתתף במסיבות 
זה קורה כל פעם מחדש. בחזרות למסיבות הם משתתפים ופעילים ומפגינים כישורי מחול ומשחק מרשימים. אבל, כשהמסיבה מתחילה בגן, הם מסרבים להשתתף ומתחבאים מאחורי גבם של ההורים. במקרה הטוב, יושבים ליד אבא ואמא שנלחצים מהסיטואציה, מרגישים לא נעים מההורים האחרים ודואגים להתפתחותם החברתית. המאמר במלואו נשלח להורים ולגננות ,לקוחות "דרך המילים.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

ילדים ומלחמה
מה מרגישים ילדים כשפורצת מלחמה? הם פוחדים. אבל, האם כולם מגיבים באותה צורה? איך אפשר לעזור להם?
> להמשך המאמר
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


ילדים - הורים - גננת
הקשר בין ההורים והגננת יכול להיות מאופיין בכבוד הדדי, פתיחות ושיתוף פעולה. אבל הוא יכול להיות גם קשר טעון, מאופיין ברגשות שליליים של חוסר הערכה מקצועי, חשדנות וקושי לבטוח באחר. 
נוצר כאן מעין משולש דמיוני של הורים-ילדים-צוות מקצועי. כאשר כל צלע במשולש מגיעה ליצירת הקשר עם רגשות, תחושות ומחשבות המשפיעות על איכות ומאפייני הקשר הנרקם ביניהם...
> להמשך המאמר
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

הורים הם לא חברים
לא אחת אנו שומעים הורים מביעים משאלה  בסגנון: "אני מקווה להיות החבר של הבן שלי כשהוא יגדל". הורים רבים מפנטזים על הזמן בו הילד או הילדה יגדלו מספיק כדי שההורים יוכלו לשבת איתם ולספר להם סודות וחוויות שונות, שהילד יספר לחברים שלו איזה הורים "מגניבים" יש לו, שמתייחסים אליו כאל חבר ולא כאל בן, והוא מרגיש חופשי לגמרי במחיצתם.
אבל האמת היא אחרת לגמרי....

> להמשך המאמר
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

התקפי זעם בתקופת הילדות
התקפי זעם הם חלק בלתי נפרד משלבי ההתפתחות של תינוקות, פעוטות וילדים, והם באים לידי ביטוי בעוצמה רבה, בדרך כלל בסביבות גיל שנה וחצי עד שלוש. מאפייני התקפי הזעם שונים מילד לילד בהתאם למין, גיל, מיקום בהיררכיה המשפחתית, מזג אישי, דמויות הורים ומבוגרים אחרים במשפחה כדמויות לחיקוי, אירועים המתרחשים בחיי הילד ומאפיינים אחרים.
ע"פ הלן נוויל ודיאן קלארק, יועצות להורים, קיימים שני סוגים של התקפי זעם...
> להמשך המאמר

 

   ספרות ילדים ונוער וגם ביבליותרפיה

עוד רשימה של ספרי ילדים לקראת המעבר מהגן לכיתה א'

קוראים שש /נעמי בן-גור
הוצאת הקיבוץ המאוחד

עולים לכתה א' / סמדר שיר
הוצאת ידיעות אחרונות

בית-ספר בקלי קלות /אורה לב-רון
הוצאת לילך

אני עולה לכתה א' / רות וולף
הוצאת עמיחי

כרובי הולך לבית-הספר / דן אליוט
הוצאת אדם מוציאים לאור

שלום כתה א' / פאולה  רודרי
הוצאת כתר

בכיף מהגן לכתה א' / רנה שלין
הוצאת ספר-לכל

הילקוט של כתה א' /נעמי ראובני
הוצאת כינרת

כתה א' מחכה לנדב / אירית וייסמן מינקוביץ
הוצאת תמוז

בום בילי בום –כתה א' שלום / זוהר אביב
הוצאת ספריית פועלים


מחכים למחר / בת שבע זיסקינד כהן
הוצאת יסוד

היום הראשון של פו בבית-הספר / קתלין ו. זואפלד
הוצאת ידיעות אחרונות

אמא הולכת לכתה א' / תרצה אתר
הוצאת הקבוץ המאוחד

מי הולך לכתה א'? / סמדר שיר
הוצאת ידיעות אחרונות

אותיות מפטפטות / דתיה בן דור
הוצאת מודן

ככה זה בעברית / דתיה בן דור
הוצאת עם עובד

מעשה בפ"א סופית / נתן אלתרמן
הוצאת הקיבוץ המאוחד

מעשה בחיריק קטן / נתן אלתרמן
הוצאת הקיבוץ המאוחד

איפה? / תמר ברגמן
הוצאת ספרית פועלים

ליאור בכה כשאמא הלכה / שולה מודן
הוצאת אדם מוציאים לאור

אל תדאגי רותי / דויד גרוסמן
הוצאת עם עובד

בילבי בת-גרב / אסטריד לינדרגן / תרגום:דנה כספי
הוצאת זמורה ביתן

הבית בקרן פו / א"א מילן / מאנגלית:אוריאל אופק
הוצאת מחברות לספרות

 

כשמשפחה מתפרקת- גירושין בראי ספרות הילדים
תופעת הגירושין התרחבה בעשורים האחרונים בעולם כולו וגם אצלנו,בישראל.
היא נחשבת כאחד מאירועי החיים הקשים ביותר ואינה מתוכננת במעגל החיים ,לא חלק מלוח זמנים שנקבע מראש .
ישנם מחקרים הטוענים שאין להשליך את כל הקשיים של הילדים על הגירושין. מחקרים אחרים מורים על כך שלגירושין השלכות שליליות ארוכות טווח על הילדים.  רוב הילדים אינם רוצים שהוריהם יתגרשו גם כשהם רואים אותם רבים וכועסים לעיתים קרובות. חוץ ממקרים בהם הם נחשפים לאלימות מסוגים שונים. ילדים מפרשים את עזיבת אחד ההורים את הבית כנטישה ודחייה ומרגישים כאילו ויתר ההורה עליהם . גיל הילדים מהווה גורם משמעותי בבדרך בה הם חווים ומפנימים את הגירושין.
לפניכם ספרי ילדים ונוער המשקפים תחושות ורגשות של ילדים שהוריהם מתגרשים/התגרשו.
להמשך המאמר

 - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

10 קריטריונים לבחירת ספר ילדים טוב ואיכותי
הורים קונים ספרים לילדים שלהם מרגע היוולדם. לא אחת הם מוצאים עצמם מבולבלים מהשפע הבלתי נדלה של ספרי הילדים בחנויות . ולכן, מתקשים לבחור את הספרים שיתאימו לילדים ובמקביל יחשבו טובים ואיכותיים.
> להמשך המאמר
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

אלימות במשפחה  - כשאבא מרביץ לאימא ולילדים - ספרות ילדים ונוער
משפחה. אבא ואמא,ילדים,כלב וגינה פורחת. וכמובן הרבה אהבה, תמיכה ואושר רב. אבל, במשפחה יכול גם שתהיה אלימות פיזית ומילולית, פחד וכאב רב.
> להמשך המאמר

עיניים ירוקות מוזרות / ג'ויס קרול אוטס
לפרנקי בת ה-15 היה כל מה שרק אפשר היה לדמיין: בית גדול ומפואר, אבא כוכב טלוויזיה מפורסם,אמא מבינה ואח גדול חורג וגם אחות קטנה.
לכאורה משפחה מהסרטים. אבל, המשפחה "האידיאלית" הזו הסתירה בתוכה סודות אפלים של פחד והתעללות פיזית ורגשית של "מר אבא מפורסם".
> להמשך המאמר

    על חיות וילדים

מדור חדש - על חיות וילדים

אל תחום "בעלי חיים ואנשים " הגעתי לאחר שאימנו כלב. פרדי קראו לו.
לא רציתי לאמץ כלב, כי ידעתי שאקשר אליו מאד ואדאג לו כאילו היה ילדי. ידעתי שהדאגה לשלומו ולבריאותו לא תרפה ממני וגם ידעתי שאכאב מאד כשילך לעולומו.
אבל נכנעתי ואימצנו את פרדי לביתנו.
> להמשך המאמר
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

שלושה ספרים על בעלי חיים: תרנגולת כרבולת, הארנב ניצן הורד וקרנף
 
את יהודה אטלס, סופר, משורר וחוקר ספרות ילדים, אני מוקירה מאד. לכן, כשקראתי על הסידרה :"ספרים שאהבתי- מארון הספרים של יהודה אטלס",מיהרתי לקרוא את הספרים ולספר לכם על שלושה מהם.
 
1.הקרנף ושלוש הציפורים / כתב ואייר פיטר פיטר סיס.
סיפור חביב עם הרבה מוסר השכל ,כזה שמשתמע .לא בוטה וכזה שהופך את העלילה לחינוכית מידי. ציפורי הקשת הצבעוניות שחיות בשלווה ואושר עם הקרנף החביב בעמק ירוק ורחב ידיים ,זונחות אותו ואת העמק ומתיישבות,כל אחת בתורה במקום אחר,שנדמה להן,שהןא טוב יותר. כשהן מגלות שהבית החדש אינו כמו שחשבו,הן ממהרות לחזור ,יחד עם הקרנף לעמק הירוק ורחב הידיים:"....עד שארבעתם שבו הביתה,אל העמק הירוק ורחב נידיים, אי-שם מאחורי ההרים.ושם הם נשארו."
אוריה בן הארבע ששמע את הסיפור מחא כפיים כששמע את סוף הסיפור :" הכי טוב להיות בבית הישן,אמא תראי איך רואים בציור שכיף להם".

2. תרנגולת כרבולת / ויוויאן פרנץ'/איורים:סופי ווינדהם.
תרנגולת  כרבולת,גיבורת העלילה ,תרנגולת אנושית מאין כמוה. לא חושבת שהיא החכמה בעולם,אבל יודעת לקרוא את המתרחש והכי חשוב למצוא פתרון ול הציל את עצמה ואת חבריה :האווז, תרנגול ההודו ,הברווז והתרנגול מהמזימה של שולל השועל לטרופ אותם.  אני חייבת לציין את הפתיחה של הסיפור.שונה ומאד מפתה להמשיך ולקרוא: "ודאי כבר סיפרו לכם ....את הסיפור על תרנגולת כרבולת ואיך הובילה אותה טפשותה אל הסוף המר. אבל  זה,אני מבטיחה לכם, לא הסיפור האמיתי.זה הסיפור שהשועל אוהב לספר לכולם....מאיפה אני יודעת? תרנגולת כרבולת עצמה סיפרה לי" .
האיורים בולטים,צבעוניים ומרהיבים ביופיים.והכי חשוב הוא הסוף.הסוף הטוב. מאיה ורעות ששמעו את הסיפור לפני השינה סיכמו ואמרו:" מגיע לו לשועל הרע הזה. חבל שהתרנגולת ניקתה לו אל הבית. "

3. ניצן הוורד / כתב ואייר לודביג במלמנס.     
ספר מצחיק,מלא הומור שמעלה חיוך גם על פני מבוגרים. עלילה קלסית שמהללת את החלש,זה שלא תמיד מעריכים אותו וגם מזלזלים בו .
ארנב קטן ,ורדרד,מנסה להתגבר על הפחד מהגדולים והחזקים ממנו באמצעות תחבולות חכמות מאין כמותן. כשהוא קורא בספר :"הארנב הוא מכרסם זעיר למדי ....בישן ,פחדן וחרד מכל דבר...מעדיף תמיד לברוח ולהתחבא.." הוא מתמלא זעם ומחליט שהוא "יראה להם" ובעצם לעצמו, שהוא לא כזה....והוא מצליח. הלוויתן הענקי והפיל גדול המימדים נופלים ברשתו והוא מוכיח להם שארנבים פקחים,ערמומיים ובעיקר אמיצי לב.
את המסר שבסיפור הפנימו הילדים בגן שושנה ואחד מהם,כן, הקטן שבחבורה ,אמר בגאווה לסייעת רחלי:" אני אוהב את הארנב הזה בצבע ורוד . אני אוהב אותו הכי הרבה .".

מומלץ ביותר!

_  _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _       

מאמר חדש ומעניין מאד

אני והחתול שלי" מה בין דמות החתול בספרות ילדים לבין התנהגות חתולים?
מאת קמליה נרקיס-יועצת להתנהגות חתולים

תקציר

ספרים שגיבוריהם המרכזיים הם חתולים מתחלקים לשלושה סוגים, בסוג הראשון נמצא את ספרי ההדרכה לילדים, המסבירים לילדים קטנים בשפה פשוטה כיצד לטפל בחתול שזה עתה אומץ ע"י המשפחה. (מאמר זה לא יטפל בסוג זה של ספרים). בסוג השני נמצא את הספרים אשר עניינים העולם החתולי ונקודת המבט הסיפורית הינה מתוך עולמו של החתול בד"כ במרכז ספרים אלה נמצא התנהגות חתולית שהיא טבעית או לא טבעית לחתול ובה הספר מטפל (בצורה ישירה או עקיפה). בסוג השלישי נמצא את הספרים אשר בהם הגיבור הוא אכן חתול אבל בו המספר מנסה דווקא באמצעות תכונות הנחשבות חתוליות (אינדיבידואליזם, חריגות חברתית, פקחות, חכמה, שובבות ועוד), לומר דווקא משהו לא על העולם החתולי כי אם על העולם האנושי. כלומר בסוג זה של ספרים דווקא התכונות החתוליות עוזרות לסופרים להעביר מסר שתרומתו אינה תרומה לעולם החתולי אלא לעולם האנושי, כאשר המסר הוא בעיקר חברתי ( כאן נפגוש דיון בקשר עם הזולת דרך התחברות חברתית לחתולים). מאמר זה בוחן בחלקו הראשון את הדרך בה הסופרים מתמודדים עם סוגיות חתוליות ובחלקו השני הוא בוחן את הדרך בה הסופרים נעזרים בחתולים כדי לומר משהו על התנהגות אנושית. מעבר לכך מאמר זה מנסה לבדוק מהו הקשר בין חתולים כחתולים לבין הייצוג הספרותי שלהם והאם יש קשר בין השניים.

מבוא
כשאני חושבת על חתולים שהפכו לסופר סטארים בספרות ובטלויזיה מייד קופצים לי לראש, גרפילד, טום מ"טום וג'רי", "חתול תעלול" ו"החתול במגפיים". מאמר זה לא ידון בחתולים סלבריטאים הידועים בעיקר בגלל המופרעויות שלהם. ברצוני להסיט את תשומת הלב לחתולים אחרים צנועים יותר ופחות מופרעים.

לצורך כתיבת מאמר זה עברתי על עשרות ספרים שגיבוריכם הם חתולים את מה שהעליתי בחכתי אחלוק אתכם כאן. בחלוקה גסה ניתן לחלק את הספרים לשלוש קטגוריות, בקטגוריה הראשונה יש את ספרי ההדרכה אשר מדריכים ילדים צעירים כיצד לטפל בחתול מהבולטים והיעילים שבהם "ספר החתולים של פרופסור פיצפונטבע מאת מירי לשם והאחר "איך לטפל בחתלתול" מאת ג'יל פיג'י ו"החתול שלי" מדריך מעשי לטיפול בחתולים, מאת מרק אוונס. במאמר זה לא נדון בספרים אלה אבל חשוב להזכירם משום שיש כה מעט ספרים שבאים להסביר לילדים כיצד לטפל בחתולים.

בקטגוריה השנייה יש את הספרים אשר מתארים את החתול כחתול ללא כל שימוש באנתרומורפיזם (האנשה), כלומר בספרים אלה לא נמצא ייחוס של תכונות אנושיות לחתולים. כאן נפגוש סיפורים אשר מטרתם לספר סיפור מתוך עולמו של החתול כחתול. בספרים אלה נמצא חתולים שקופצים על משטחים גבוהים (שיש, ספריה, וילונות ), משחיזים ציפורניים על הספות בסלון, בורחים מהבית כאשר מגיע חתול חדש ועוד. בספרים אלה לא נמצא מוסר השכל מוסרי חינוכי לעולם האנושי אלא נמצא פתרון של בעיה חתולית בדרך שמתאימה לחתולים כלומר אין כאן כל דיון שאינו קשור לעולמם של חתולים הדיון הוא אימננטי ואינהרטי לדרך שבה יש לטפל בחתולים.
בקטגוריה זו בחרתי לדון ב"גינג'יר של שרלוט ווק, "החתול מי יודע" של איריס שריד, "מולי החתול שהייה לי" מאת מגי סמית.

בקטגוריה השלישית, נמצא את אותם ספרים אשר בהם אמנם הגיבור הוא חתול אבל הבחירה בו היא משום הרצון של הסופרים לעשות שימוש בתכונות הנחשבות חתוליות, כמו אינדיבידואליזם, שובבות, חוכמה, חריגות ועוד על מנת להעביר מסר על בני אדם ולא על חתולים. בקטגוריה זו נפגוש חתולים פילוסופים/ בודדים/ חריגים ואת אלה שבאים למלא צרכים אנושיים. כאן אדון, ב"קישתא" מאת חנה גולדברג, ב"מיליון חתולים" של ונדה גוג וב"דהרמה החתול" ?פילוסופיה עם פרווה, מאת דיוויד לאורי.

ספרי ילדים הדנים בהתנהגות טבעית של חתולים והקשר שלכם עם הבעלים.

בספר "ג'ינג'ר" אנו פוגשים חתול שטוב לו, "ג'ינגר הייה חתול מאושר, הוא גר עם ילדה קטנה שהייתה מכינה לו ארוחות טעימות ומשכיבה אותו בתוך סל נהדר" (שם), עד שיום אחד כשהוא מתעורר הוא מגלה שהילדה אמצה חתלתול חדש. התגובה שלו היא תגובה טבעית של חתול שפלשו לו לטריטוריה, הוא בורח מהבית.

ספר זה מטפל בבעיה שכל אחד מאיתנו כחובבי חתולים נתקל בה לפחות פעם אחת בחייו זעמו של חתול הבית הנאלץ להתמודד עם חתלתול חדש שהחלטנו לאמץ ולהכניסו הביתה. בסיפור הילדה לא יודעת שצריך לחשוף את שני החתולים האחד לשני בצורה הדרגתית ולכן תגובתו הקשה של החתול הוותיק ג'ינג'ר.
ספר זה מטפל בקושי מאוד גדול שיש לחתולי בית במפגש עם חתולים אחרים. המפתח להצלחה כמו שמבינה הילדה הוא לתת תשומת לב רבה לחתול הוותיק ולספק את כל המשאבים שכל חתול צריך בכפולות של שתיים. הסוף טוב הכל טוב הילדה מוצאת את ג'ינג'ר מחזירה אותו הביתה והוא לומד לקבל אל תוך חייו את הפולש הקטן שהופך עם הזמן לשותף לחייו.

ספרה של איריס שריד, "חתול מי יודע" הוא רשימה ארוכה של בעיות התנהגות חתוליות בחריזה. חלקן התנהגויות טבעיות וחלקן בעיות התנהגות. וכך מתוארת התנהגות של חתול שקופץ על השיש, "במטבח מתאמן החתול בקפיצה, במטבח על השיש מונחת קציצה".
כאן זה משעשע אבל בחיים זה הרבה פחות, אם לא נקפיד, להכין לחתול מקום גבוה עליו יוכל לטפס ועליו יוכל לנוח ולהשקיף מהגובה על הטריטוריה הביתית שלו אנו נפגוש את החתול על השיש או על הספרייה, לכן מומלץ לספק לחתולים מקומות גבוהים מותרים לטיפוס בבית על מנת לספק צורך חתולי טבעי לטיפוס.

התנהגות טבעית של משחק מתוארת באמצעות פרימה של סוודר," החתולה פנלופה ממש לא בסדר ואני כועסת עליה ממש מדי שבוע פורמת לי סוודר וצריך לסרוג אותו מחדש". (שם) כאשר החתול פורם סוודר זו יכולה להיות התנהגות משחק (אבל התנהגות זו יכולה להעיד גם על שעמום וקורטוב של סטרס). כאשר החתול אוכל את הצמר זו בעיית התנהגות. בשני המקרים יש לעזור לחתול במקרה הראשון לספק צורך של משחק ובשני לברר ממה נובע הסטרס. לכן מומלץ לשחק עם החתול פעמיים ביום לפרק זמן של רבע שעה במשחקי חכה וכך לספק לו צורך טבעי לצייד אשר לא יכול לבוא על סיפוקו בצורה טבעית בדירה.

בספר "מולי החתול שהייה לי" מתואר מותו של חתול אהוב והדרך בה מתמודדת המשפחה עם האבידה הכואבת. וכך מספרת הילדה אשר מפיה אנו שומעים את סיפורו של מולי לאורך כל הדרך: "ואז הוא נהייה ממש חולה. הרופאה נתנה לו תרופות, אבל אמרה שאין הרבה מה לעשות". (שם)
הילדה עצובה ומתאבלת על מותו הקרוב של מולי, "לא רציתי שהוא יעזוב אותי". ואימא מנחמת, "הוא לעולם לא יעזוב אותך אימא אמרה לי, כי את תמיד, תמיד תזכרי אותו". (שם)

כאן הילדה לומדת מפי אימה על הקשר ההדוק בין זיכרון ואהבה כל עוד נזכור את אהובינו (בין אם אלה אנשים או בע"ח הם לעולם לא ימותו כי תמיד יחיו בנו דרך הזיכרון שלנו).

בהמשך מולי החולה, הזקן והאהוב הולך לעולמו, "כשקמתי בבוקר והתיישבתי במיטה שלי, מולי לא הייה שם, הוא מת בלילה". (שם) ההתמודדות עם מותו של בע"ח הוא טראומתי לכל הנוגעים בדבר.
שיר לי שני במאמרה "תהליך האבל ואבדן חיית מחמד", (חיות וחברה גיליון 27 ) מביאה את המודל של קובלר-רוס מ1969 אשר מדבר על ארבעה שלבים בהסתגלות למוות (שם, ע"מ 38),

1. שוק- קושי להאמין שהאבדן אכן התרחש, תחושה של קהות חושים.
2. כמיהה- כאב חד, תחושה עזה של צער וגעגוע, כשהאבדן מחלחל.
3. ייאוש- קשיי תפקוד, הבנת הצורך להסתגל לעומת הקושי לעשות זאת.
4. הסתגלות ? חזרה לתפקוד, תוך התאמות לשינויים בעקבות האבדן.

בסיפור שלנו," מולי החתול שהייה לי", מגי סמית, אינה מתעכבת על השוק שעוברת המשפחה עם מותו של מולי. סמית, מדגישה במיוחד את שלב האבל והפרידה ממולי, "קברנו את מולי בחצר, ליד העץ שאהב לטפס עליו יחד עם כל הצעצועים שלו ועם הממתקים, שיספיקו למסע הארוך שלו לגן העדן של החתולים". (שם)

גם Pam Johnson בספרה Think like a cat, ממליצה (כפי שקורה בספרה של מגי סמית) לערוך טקס זיכרון לחתול/כלב. טקס זה יעזור לילד להתמודד עם העצב והכאב ויאפשר לו לבכות את האבל החוצה בדמעות ובמילים. ג'ונסון ממליצה להסביר לילד שזה בסדר לבכות ולהתאבל על החתול/כלב שהלך לעולמו. חשוב לזכור שלרוב הילדים זו תהיה חווית אבדן ראשונה ולכן יש לתת לילד את הזמן שהוא צריך להתמודד איתה. (שם, שם).

ג'ונסון טוענת שבמידה והילדים מספיק גדולים להבין, יש לספק להם הסבר ברור, בהיר וכנה של אשר קרה לחתול/כלב אהוב. אין צורך בתיאורים גראפיים, אבל היא מבקשת שלא נספר לידנו שה"חתול ברח" או שה"חתול הלך לישון". כמו כן היא ממליצה לספר לילד שלא כל מחלה מסתימת במוות. (שם, שם).

המעבר מאבל להסתגלות, טוענת שני, עשוי להתבטא ברצון לטפל בחיית מחמד אחרת" (תהליך האבל ואבדן חיית מחמד, ע"מ 65) וזה בדיוק מה שקורה למשפחה שלנו לאחר חודש של אבל הם הולכים למרכז לאימוץ חיות ומאמצים גורה חדשה. הילדה "מראה לה (לגורה החדשה) תמונות שלו (של מולי) ומספרת לה עליו" (מולי החתול שהייה לי).
הילדה מאמצת אל ליבה את מה שהאם אמרה שאם היא תזכור את מולי, מולי לא ימות אף פעם.
הילדה לומדת שלאהוב פירושו לזכור את אהובינו.

Pam Johnson , בספרה Think Like a Cat טוענת, שהיא מוטרדת מהעובדה שהורים מנסים לעזור לילדים להתמודד עם אבל על אובדן חיית מחמד אהובה ע"י כך שמהר מאוד הם מאמצים כלב או חתול אחרים, (שם, ע"מ- 308). במקום ללמד את הילדים שבע"ח ניתנים להחלפה, טוענת ג'ונסון, עלינו קודם כל וראשית לכל לעזור לילדנו להתמודד עם העצב והאבל אותו הילד חווה לאחר אבדן בע"ח אהוב ולא לרוץ מיד ולאמץ חתול חדש, התנהגות זו לטענתה הופכת את חייו של בעל החיים שהלך לעולמו לטריוויאלי. (שם, שם).

לשאלה מהו הזמן המתאים לאימוץ בע"ח אחר עונה ג'ונסון שרק אנו יכולים לענות על שאלה זאת. עצה נוספת שהיא נותנת היא שבמידה והוחלט במשפחה על אימוץ חתול חדש, "אל תנסו למצוא מחליף לחתול שהלך לעולמו, אל תחפשו חתול דומה במראה, או באישיות. חפשו חתול אחר". (שם, 309).

כל מי שאיבד בע"ח יודע כמה חשובה תקופת האבל והפרידה מהחתול או הכלב האהובים. הבעיה העיקרית הינה היחס השלילי שהמתאבל מקבל מסביבתו, אבל על בע"ח נתפש במקומותינו כמשהו מוזר. עצתי היא תתאבלו על האהוב הפרוותי, שהלך לעולמו באמצעות דמעות, כתיבת הספד, וקבורה ראויה. כמו כן, השתדלו לשתף באבלכם רק אנשים שאתם יודעים שיהיו רגישים לצערכם.

 

שימוש בדמויות חתוליות להעברת מסרים חינוכיים/אנושיים/חברתיים ופילוסופיים.
בקטגוריה השלישית, נתחיל עם הספר "קישתא" מאת חנה גולדברג. כאן החתולה מלמדת שיעור את הילדה הקטנה הבודדה והעצובה. בספר זה קישתא הינה חתולת חצר טיפוסית (אנא מכם אל תכנו אותם חתולי זבל, חתוליאשפה, זיבלונים או פחתולים או פחלולים או בכל מיני שמות איומים אחרים בואו נכנה אותם חתולי חצר) שאין לה בית והיא מאוד עצובה. כמו כל חתולה טיפוסית קישתא גרה על המדרכה ואוכלת דברים שאנשים זורקים לפח ?"פיתה עם ממרח שוקולד,...קציצה שמישהו לא רצה לגמור ולפעמים אפילו סוכריה שמישהו לא רצה לגמור." (שם)

כשהיא רעבה קישתא מיללת בכל גרון וכולם מגרשים אותה "קישתא!" "לכי מכאן"! "אבל קישתא לא הלכה כי לא הייה לה לאן". (שם) החלום של קישתא, "שיש לה בית משלה?" "כן!" (שם)
למזלה הטוב של קישתא עוברת לשכונה ילדה חדשה והיא מאוד עצובה על המעבר, "לא רוצה לבית החדש! אין לי פה אף חבר, ואני לא מכירה פה אף אחד!" (שם)

קישתא מחליטה לקחת את גורלה בידיה ועושה מעשה, התנהגות שהיא כה טיפוסית לחתולים הם פשוט מאמצים אותנו, "קישתא קמה מהמדרכה, התקרבה אל הילדה והתחככה ברגל שלה". (שם)
הילדה העצובה והבודדה מתחברת לקישתא שמחפשת בית, "אימא תראי יש לי חברה חדשה!".
כאן אנו פוגשים בדידות שנושקת לבדידות וברגע אחד של חסד מולידה חמלה ואהבה. ילדים בודדים, אנשים מבוגרים, אנשים חולים, יכולים ליהנות מחברתו של חתול ולחוות חוויה אמיתית של חברות ואהבה בחברתו של כלב או חתול. מעבר לכך מחקרים מראים שאנשים בכל הגילאים שמגדלים כלב או חתול מרגישם יותר בריאים, פחות בודדים ורואים טעם לחייהם. אז רוצו מהר לאמץ חתול או כלב!

בספר השני, "מיליון חתולים" של ונדה גוג אשר יצא לאור בלונדון ב1920 והייה לאחד מספר הילדים המצוירים הראשונים לילדים, אנו פוגשים את בדידותה של העקרות, "הייה היו פעם זקן וזקנה. הם גרו בבית קטן ויפה שהייה כולו מוקף פרחים, חוץ מלפני הדלת. אבל הם לא היו מאושרים, כי הם בודדים". (שם)
ואז נאנחה הזקנה ואמרה, "לו רק הייה לנו חתול". (שם)
"חתול"? שאל הזקן.
"כן, חתול קטן ונחמד"! אמרה הזקנה.
"יקירתי, אני אשיג לך חתול", אמר הזקן (שם).

שוב אנו רואים שבדידות שמתחברת אל אהבה גדולה מולידה חמלה בדיוק כמו בסיפור "קישתא". הזקן יוצא למסע ארוך בחיפוש אחר חתול, "עד שלבסוף הגיע לגבעה אחת שהייתה כולה מכוסה חתולים".(שם) "חתולים פה, חתולים שם, חתולים גדולים וחתלתולים גם, מאות חתולים, אלפי חתולים,
מיליונים, ביליונים, טריליונים, של חתולים". (שם)
הזקן מתאהב בכל החתולים ולוקח את כולם הביתה. "וכך קרה שכל חתול שהזקן ראה מצא חן בעיניו כל כך, שהוא לא רצה להשאיר אותו שם. ובלי להרגיש הוא בחר בכל החתולים". (שם) בסופו של דבר הזוג בוחר חתלתול אחד קטן ואותו הם מגדלים.

ספר זה עוזר לי לעלות את נושא בעלי החתולים ואופיים, בעלי חתולים מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות יש את הבעלים המתייחסים אל חתוליהם כאל חתולים ולא מעבר לזה, כלומר הם מספקים להם צרכים בסיסיים וטיפול ווטרינרי.
בעלי חתולים מן הסוג השני מתייחסים אל החתול כאל בן משפחה כלומר הם קשובים יותר לחתול ויש סיפוק צרכים שהוא מעבר לבסיסי. בקשר זה בעלי החתול מקבלים סיפוק נפשי ורגשי מהטיפול בחתול.

בעלי חתולים מן הסוג השלישי הם אותם אנשים שמתייחסים אל חתוליהם כאל ילדים, כפי שראינו בסיפור של ונדה גוג. בקשר מסוג זה החתול ממלא חור רגשי ונפשי מאוד עמוק. הכמיהה להורות מתמלאת ע"י דאגה לחתולים. בקשר הזה רבות הפעמים בהם יותר משהחתולים זקוקים לבעלים הבעלים זקוקים לחתולים על מנת למלא צורך נפשי ורגשי זה של הורות, אבל על כך במאמר אחר.

ונסיים את הסקירה שלנו עם הספר "דהרמה החתול" פילוסופיה עם פרווה. זהו ספר קסום שגיבורו מזכיר בחוכמתו סקרנותו וערמומיות את חתול תעלול, גרפילד והחתול במגפיים אבל מהצד הפילוסופי. ספר זה אינו ספר ילדים מובהק כי אם מתאים לגילאי העשרה עד מאה ועשרים. יש בו טעימה שנונה של הפילוסופיה הבודהיסטית דרך עיניו של חתול המבין פילוסופיה זו ומשתמש בה כדי להראות לנזיר הנער (בודהי) כמה הוא לא מבין כלום בבודהיזם. הגיבורים הם בודהי פרח הנזירים, סיאם, עכבר שמטורף על גבינה ומיודעינו החתול הערמומי דהרמה.

דהרמה מלמד את בודהי שיעור אחר שיעור בבודהיזם אבל פרח הנזירים היהיר לא לומד דבר משום שהוא חושב שהוא כבר יודע הכל וכולנו יודעים ששלב ראשון בלמידה היא היכולת שלנו לומר אני לא כל כך חכם יש לי עוד מה ללמוד. את זה בודהי לא מסוגל להבין וזה בדיוק מה שעובד לטובתו של דהרמה.
דהרמה מכיר את עקרונות הפילוסופיה הבודהיסטית אבל הוא לא מתרגל בודהיזם הלכה למעשה הוא משתמש בידע שלו על מנת להתעלל בפרח הנזירים היהיר. ללא ספק הבחירה של דיוויד לאורי בחתול הינה מקורית ביותר והיא נושקת אל המסורת של גארפילד, חתול תעלול וחתול במגפיים, כלומר הוא עושה שימוש בפיקחות הטבעית והשובבות החתולית על מנת ללמד אותנו בודהיזם. קישתא מלמדת את הילדה מהי אהבה וחברות, זוג הזקנים מאמצים אל ליבם חתול קטן על מנת לחוות הורות ודהרמה מלמד את בודהי שיעור בבודהיזם.

חשוב לזכור שתנוחות רבות ביוגה לקוחות ממגוון התנוחות החתוליות כמו למשל תנוחת החתול והמתיחות למיניהן. ואפשר בהחלט לומר שחתולים יכולי להתבונן בעולם בשקט שעות ואם זה לא סוג של מדיטציה אז מה כן?

לגבי פירוש השם דהרמה, (גם דהמה): "מונח רחב שיש לו שתי משמעויות עיקריות -1. חוק הטבע או התנהלותם של החיים. 2. התורות הנאצלות (בודהיסטיות או הינדיות). (שם).

להנאתכם כמה פנינים מהספר, לאחר שדהרמה החתול, מזיז את מחוגי השעון על מנת להקדים את ארוחתו, ובודהי נופל בפח החתולי ומאמין שבמקום עשר דקות מדיטציה עברו שעתיים של מדיטציה דהרמה החתול מסכם ואומר,
"הזמן עצמו הוא אמיתי אבל מושג הזמן של בני האדם הוא תעתוע, זו אחת מהחולשות האנושיות שאני יכול לנצל לטובתי". (שם) בודהי שלא מסוגל לשבת לעשות מדיטציה בשקט ליותר מעשר דקות, חושב שיש לו יכולות מאוד גבוהות במיוחד לאחר שהוא רואה שהמחוגים זזו בשעתיים לאחר שדהרמה דאג להזיז אותם.

בודהי חושב שאי אחיזה (מושג מרכזי בבודהיזם) והצמדות פירושם התנתקות מרכוש, "בדרך לנירוונה צריך ללכת בלי שיכבידו עלייך רכוש וחפצים מיותרים אז אני אשים את כל הדברים האלה במחסן". (שם)
החתול דהרמה מאיר את עיננו לגבי המהות האמיתית של אי האחיזה, "בני האדם גם כשהם משחררים אחיזה הם עדיין נאחזים במשהו". דהרמה רוצה ללמד את בודהי שאי אחיזה פירושה לזרוק את כל הרכוש ולחיות כמעט ללא דבר ולא להשאיר דברים במחסן.
האמיתות הפילוסופיות של דהרמה החתול הן :
1. ארעיות: המשתנה היחיד בחיים שהוא קבוע הוא השינוי.
2. הדדיות: האיכות שאתה קולט אצל אחרים הן האיכויות שאתה מפיק מהם.
3. תיאור עצמי: הדרך שבה אנשים שופטים את האחרים, היא למעשה תיאור שלהם את עצמם.
4. 4. האשמה: מי שמאשים אשם. (שם)

האמיתות הפילוסופיות של העכבר סיאם:
1. אי- בלבדיות: יש יותר מדרך אחת לכל גוש גבינה.
2. אי ?עימות: כשאלה שסביבך נקלעים לאימות, תפוש את הגבינה.
3. עקרון אי- הוודאות: כשאינך בטוח מה צריך לעשות או לומר שב בשקט.
4. מדיניות הדלת הפתוחה- כשאתה רואה דלת פתוחה, עבור דרכה. (שם)

ולסיכום,
במסע שלנו בעקבות חתולים בספרות פגשנו את ג'ינגר שברח מהבית בגלל הכנסה לא נכונה של חתלתול חדש לביתו, אחר כך פגשנו בפנלופה החתולה של איריס שריד שמשגעת את בני הבית בכל מיני פעילויות חתוליות חלקן טבעיות לחתולים וחלקן מהוות בעיות התנהגות. לאחר מכן פגשנו את מולי, החתול האהוב שהלך לעולמו והותיר ילדה אחת שבורת לב. הילדה לומדת להתמודד עם אבל ומוות של חתול אהוב והיא ומשפחתה מחליטים לאמץ חתלתול חדש בתום תקופת האבל.
שמחנו בשמחתה של קישתא אשר מצאה בעלים חדשים ופגשנו בזוג המבוגר שמחליט לאמץ חתול על מנת להפיג את בדידותו. לבסוף קינחנו עם דהרמה החתול הפילוסוף שמלמד בכל פעם את בעליו פרח הנזירים שיעור בבודהיזם.

במאמרה, "חיות אמיתיות וחיות ספרותיות: מה בין זואולוגיה לספרות ילדים?" (חוברת תקצירים של הכנס 9 של "חיות וחברה" יולי 2004) טוענת ד"ר טל קוגמן, ש"מחברי ספרות הילדים עושים בדמויות בעלי החיים שימושים מגוונים למטרות אינפורמטיביות, דידקטיות, אמנותיות וביבליותרפיות ומעצבים את דמויות החיות ביצירותיהם בהתאם למטרות אלה". (שם ע"מ 33).

בסקירה שלי ניסיתי לבדוק בדיוק פונקציות, אלה ועד כמה הן מתקיימות ביחס לחתולים. מעבר לכך רציתי לבדוק האם יש קשר בין דמות החתול בספרות, להתנהגותו הטבעית. במידה מסוימת התשובה לשאלה זו היא כן, כל עוד הסופרות שומרות על נקודת מבט חתולית על העולם ללא כל האנשה אנו מקבלים סיפורים על חתולים פשוטו כמשמעו. מן הצד האחר, דמות החתול יכולה לשמש גם כדמות שהיא לגמרי לא חתולית והיא מאפשרת לסופרות לספר סיפור חינוכי חברתי (קישתא), פסיכולוגי (מיליון חתולים) ופילוסופי (דהרמה החתול) .

ביבליוגרפיה
1. אוונס, מרק. החתול שלי- מדריך מעשי לטיפול בחתולים. כתר הוצאה לאור, 1992.
2. גוג, ונדה. מיליון חתולים. הוצאת הקיבוץ המאוחד.( יצא בפעם לראשונה בלונדון ב1920).
3. גולדברג, חנה. קישתא. הקיבוץ המאוחד, 2001.
4. ווק, שרלוט. ג'ינג'ר מחברות לספרות, 1997.
5. לאורי דיוויד ובלקול טד. דהרמה החתול. הוצאת רימון חיים אחרים, 2003.
6. לשם, מירי. ספר החתולים של פרופסור פיצפונטבע. משרד הביטחון, 2002.
7. סמית, מגי. מולי החתול שהייה לי. כנרת 2003.
8. שריד, איריס. חתול מי יודע? הוצאת המחברת.
9. חוברת התקצירים של כנס "חיות וחברה" מס' 9 יולי 2004.
10. חיות וחברה, גיליון 25 קיץ 2004.
11. חיות וחברה, גיליון 27 אביב 2005.
12. Johnson ?Bennett, Pam. Think Like a Cat, Penguin Books, 2000.

 

לתגובות אנא צרו קשר-
CA_VANA@YAHOO.COM

 

ספרים על בעלי חיים
סופרים רבים משתמשים בבעלי חיים לסיפוריהם, וקהל היעד, הילדים, אוהב ספרים אלה, נהנה ולומד מהם אם בהזדהות ישירה ואם בלמידה דרך הנמשל של הסיפור. הבאנו כאן מבחר ספרים איכותיים הן ברמת הכתיבה והן ברמת האיור והתוכן.
> למבחר הספרים
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

פעילויות מוצעות לגננות ומורים בנושא בעלי חיים./ אורלי נעמה אלקריב
על סמך  פעילויות החינוך של מתנדבי העמותה במוסדות חינוך בעיר ,לפניכם רשימת פעילויות לעבודה עם ילדים .יש להתאים את ההצעות לגילאי הילדים ולרמת הבנתם.
1. לבקש מהילדים להביא מהבית תמונות וציורים של בעלי חיים,מכל מקור שהוא. עדיפות לתמונות של הילדים מצולמים עם בעלי חיים.
> להמשך המאמר
 

© כל הזכויות שמורות למרכז נעמה למידע חברתי Simply-Smart | בניית אתרים | קידום אתרים