הורים הם לא חברים

לא אחת אנו שומעים הורים מביעים משאלה  בסגנון: "אני מקווה להיות החבר של הבן שלי כשהוא יגדל". הורים רבים מפנטזים על הזמן בו הילד או הילדה יגדלו מספיק כדי שההורים יוכלו לשבת איתם ולספר להם סודות וחוויות שונות, שהילד יספר לחברים שלו איזה הורים "מגניבים" יש לו, שמתייחסים אליו כאל חבר ולא כאל בן, והוא מרגיש חופשי לגמרי במחיצתם.

אבל האמת היא אחרת לגמרי.

הורים,מעצם הגדרתם ומעמדם בתא המשפחתי, מייצגים את הערכים שלא תמיד נמצאים בחברות:
מוסד ההורות הינו קבוע ונצחי. מרגע שבו נולד התינוק הופך האדם להורה, ואין דרך חזרה מהגדרת תפקיד זה.
מוסד ההורות אינו תלוי תקופה מסוימת, אופנה חולפת או מצב רוח מסוים. כשהילד פוגע, מתיש או מעצבן - אי אפשר לקחת ממנו פסק זמן.
יחסי הורים-ילדים אינם יחסים שוויוניים. הורה צריך, מטבעו, להציב לילד גבולות, להיות אחראי על חינוכו, להרגיל אותו לחוקי העולם ולאלץ אותו לעשות דברים שלא תמיד מתאימים או נכונים לו. משום כך, להורה יש כוח וסמכות שלילד אין.
סמכות והצבת גבולות הם חלק ממאפייני מושג ההורות.
 
איך מפרש הילד את הכרזתו של אביו/אמו:" אנחנו החברים הכי טובים"?
בהתאם לגילו ורמת ההבנה שלו.

להצטרפות לשירותים של "דרך המילים", הקישו כאן.

© כל הזכויות שמורות למרכז נעמה למידע חברתי Simply-Smart | בניית אתרים | קידום אתרים